זה למעלה מעשור שאני גרה בהולנד; מטיילת, כותבת, מצלמת ובעיקר משוגעת על וינטג'. ככל שהזמן עובר וככל שאני מטיילת יותר אני מגלה מקומות מעניינים ומיוחדים, מקומות נסתרים מעין התייר הרגיל – עליהם אני כותבת בבלוגזין שלי "רק-עתיק". אחד הנושאים שמעסיקים אותי לאחרונה הוא שכונות מתחדשות בהולנד – איך מייצרים התחדשות עירונית? איך אפשר לגרום לשכונות נחשלות להפוך לאטרקטיביות ולמשוך אוכלוסיות חדשות? ואיך מתמודדים עם ״פילים לבנים״ שנותרו בערים הגדולות עם היעלמותן של תעשיות רבות? כי כאן מצאו דרכים יצירתיות להתמודד עם התופעה! ואף מילה על אמנות רחוב…
Nijmegen – ניימכן בהולנד
במקומות רבים בהולנד עומדים להם "פילים לבנים" ונוגסים במרחב הציבורי, תופסים מקום יקר ערך, מכערים את הסביבה ומושכים עזובה ופשע. פעמים רבות מדובר במתחמי תעשייה גדולים ששכנו בעבר בקצה העיר, בסמוך לתחנת רכבת או נמל. במהלך השנים העיר הסמוכה אליהם גדלה והתפשטה גם לאזורים אלה, ומצד שני המפעלים ננטשו והאזור הפך לאזור מוכה אבטלה, עזובה ופעמים רבות גם עבריינות, כשהוא מהווה חלק אינטגרלי ובעייתי מהעיר.
היחס של הרשויות לאזורים אלו עבר מספר שינויים לאורך השנים, כשבכל פעם נקטו דרך פעולה אחרת כדי לטפל באותם מקומות בעייתיים. בשנות ה-60 של המאה הקודמת בחרו בשינוי חיצוני או מבני כדרך לקדם שכונות נחשלות, או במילים אחרות – כדי להפוך שכונה במצוקה למקום אטרקטיבי יותר, ההנחה הייתה שיש להרוס את בתיה ומבניה ולבנות אותה מחדש, או לחילופין לבנות במקום השכונה הנחשלת אזור סחר מודרני, כמו למשל קניון קטרינה באוטרכט. משנות ה-80 נכנס לתמונה ההיבט החברתי, מכמה סיבות: עם ההתקדמות לכיוון שנות ה-90 רוב השכונות כבר חודשו ולא נותרו כמעט בתים שאינם ראויים למגורים בהולנד. בנוסף, מתכנני הערים הבינו שאופי האוכלוסיה תורם למדד המשיכה של השכונה לא פחות מההיבט המבני והחלו לשים דגש על התמהיל הסוציאלי-כלכלי של דיירי השכונה, תוך שימת לב למרחב הציבורי.
בשנים האחרונות המגמה בכל הולנד היא להפוך את המקומות הללו למודרניים ובעלי ייחוד, על מנת למשוך אליהם כוחות צעירים, חדשניים ויצירתיים. הרעיון הוא להשתמש במתחמים האלה על-מנת להפיח חיים חדשים בעיר, אם בצורת אזורי מגורים חדשים או על ידי שימוש חדש במתחם. הדגש הוא על סגנון חיים (Life style) ויצירת איזון חברתי-כלכלי. המתחמים המתחדשים אמורים, בתפקידם החדש, להפוך לנקודות עוגן עירונית, לאזורי בילוי ולמוקד משיכה לתיירים. הם קיבלו פונקציה וזהות מחודשת ובתורם הם מעניקים זהות חדשה לעיר.
הנה כמה דוגמאות לשכונות מתחדשות ברוח הזו בהולנד:
ארנהם – שכונת האומנים קלארנדאל (Klarendal)
לאחר מתיחת פנים חיצונית בשנות ה-80, עברה השכונה מהפך נוסף בשנת 2010. הפעם הוחלט להפוך את השכונה לרובע האופנה של העיר. כאן נעשה ניצול חכם של הכוחות שכבר קיימים בעיר – האקדמיה לאמנות, אשר מושכת לעיר אנשים יצירתיים ואמנים מתחומים שונים. העיריה, בשיתוף פעולה עם האקדמיה, מעודדת ומאפשרת לאותם אמנים להישאר בעיר, לעבוד בה, להתפתח ובכך גם לפתח את הסביבה. ההשפעה היא הדדית: העיריה קונה בתים וחנויות ששימשו למטרות פחות רצויות (כמו קופי שופס) והופכת אותם לחללי עבודה, תצוגה, מכירה ומגורים. האקדמיה לאמנויות מפנה לשם סטודנטים יזמים אשר מעוניינים לפתוח סטודיו. ככל שמגיעים לשכונה יותר כוחות יצירתיים כאלה, היא משנה את פניה והופכת יותר ויותר מזמינה ומעניינת עבור אנשים דומים.
בנוסף, מבנה גדול ששימש כמרכז חלוקה של הדואר שינה פניו והפך למסעדה גדולה וטרנדית. אט אט נפתחו בשכונה עוד יוזמות מקומיות והיא מהווה מרכז תרבותי בו מתקיימים אירועים, פסטיבלים וירידי אמנות, דוגמת ליל האופנה בשבת השניה של יוני, יריד אומנים, סדנאות יצירה ועוד.
כל הפרטים והאירועים בשכונה ניתן למצוא בלינק הזה
ניימכן – מתחם הוניג (Honigcomplex)
באזור התעשייה, על גדות נהר הוואל, שכנו בעבר כמה מפעלים שסיפקו מקומות עבודה לתושבי העיר. אחד מהמפעלים הללו הינו מפעל הוניג שהוקם בתחילת המאה הקודמת כמפעל לעמילן ובשנת 2012 ננטש. בשל המשבר הכלכלי נדחתה הבנייה באזור והוחלט לשנות את הגדרת השימוש של המבנה באופן זמני ולאפשר ליזמים מקומיים להתמקם ולעבוד בו. כיום פועלות במקום כ-150 יוזמות חברתיות ועסקים קטנים והאיזור כולו עובר מתיחת פנים רצינית, כולל שכונת מגורים חדשה שנבנתה בסגנון הבניה המקומי של ראשית המאה הקודמת. מבנה המפעל עצמו, שנבנה בסגנון אר-דקו, נשמר בחלקו, בשל ערכו ההיסטורי-עיצובי. מבנים סמוכים, דוגמת ה-Vasim או הNyma-fabriek הופכים גם הם למרכזי אמנות ותרבות ולמתחם פסטיבלים.
לרשימת המיזמים במתחם הוניג היכנסו לאתר הזה
איינדהובן – מתחם חברת פיליפס (Strijp S)
חברת פיליפס הפכה את איינדהובן לעיר תעשייה, שליבה הפועם הם מפעלי החברה. נטישת המפעלים הותירה את מתחמי התעשייה יתומים, העיר איבדה את ההגדרה העצמית שלה ואת מה שהיה המעסיק הגדול ביותר בסביבה, והתחושה הייתה שכבה האור מעל לעיר ואין לה עוד עתיד. על מנת להחיות את העיר מחדש נדרשו שינוי כיוון וחשיבה יצירתית וגרנדיוזית. כמו בעבר, גם כיום משלב המתחם מגורים-עבודה-קהילה, אלא שבניגוד למובלעת המבודדת שהיה בעבר, הדגש היום הוא על הפיכת המתחם לחלק מן העיר ולאחד מהאזורים המובילים שלה. בעבר כונה המתחם "העיר האסורה" מאחר שרק עובדים ובעלי אישור מתאים הורשו להיכנס אליו. אך החל משנת 2002 החלו בעיצוב תוכנית חדשה למתחם והפיכתו לידידותי לסביבה עבור התושבים והקהילה. המתחם משמש כמעבדה חיה – סביבה דינמית, מרובת-פונקציות וחדשנית, בה גרים, מייצרים ומשתמשים.
כיום שוכנים במתחם Strijp S כ-2500 אנשים, 1000 חברות עם 3000 עובדים והוא מושך כמיליון מבקרים בשנה.
הרעיון שמוביל את מתכנני המתחם הוא התייחסות של כבוד והערכה למה שהיה, למה שכבר קיים, למרקם החברתי ומחשבה יצירתית וחדשנית לגבי העתיד. במתחם מתקיימים שלל אירועים, דוגמת שבוע העיצוב ההולנדי (במחצית השניה של אוקטובר) ויריד לייף סטייל כל יום ראשון השלישי בחודש.
למידע נוסף על המתחם היכנסו לאתר הזה
