ביוני הקרוב אני טסה ללונדון, או יותר נכון לכנס בברקלי קליפורניה, עם עצירה של סופ"ש בלונדון ☺ אז מלבד זה שכיף להשוויץ שאני טסה לכנס (מרצה על אמנות ישראלית, אם שאלתם), רציתי לספר על החוויה שלי כתיירת בחיפוש אחר המלצות… לאחר שתחקרתי את המדריכות הנהדרות שלנו, פניתי גם לחכמת ההמונים ברשת, ומצאתי את עצמי חופרת בקבוצות פייסבוק של מטיילים ישראלים באירופה, גם מתוך סקרנות. וכך, בשיטוטי אלו, הבחנתי בשאלה שחוזרת ועולה בין מטיילות ומטיילים: "למה בכלל לקחת סיור מודרך ב… כאשר ניתן לסייר בכוחות עצמנו?". זו שאלה שעולה רבות הן בהקשר של סיורי אמנות רחוב והן בהקשר של סיורים במוזיאונים, ובבסיסה עומדת הנחת היסוד שאמצעי התיווך – ההדרכה – עשוי להיות מיותר, וניתן לראות ולחוות את העיר לבד. אין ספק שאחת החוויות הנפלאות לטייל בעיר חדשה היא פשוט להיאבד בה, לטייל לבד וללכת לאן שהרגליים (או הרכבת) לוקחים אתכן/ם. אבל לשלב את השיטוט העצמאי עם סיור בהדרכת מדריכים ומדריכות מקומיות זה שדרוג!
אנחנו חיים בעולם שבו המידע זמין לכל דורש, אך לעיתים בעת תכנון הטיול אנו נתקלים דווקא בבעיה ההפוכה – הצפה מטורפת של מידע… אז מה יכול להיות יותר טוב ממקומי או מקומית שיכולו לעשות עבורנו את הסינון (הכל כך הכרחי) בין עיקר לתפל, בין התיירותי והאותנטי, ויוכלו לתת לנו הצצה אמיתית לסודות של העיר? ואם אותה מדריכה מקומית גם מדברת את שפתך, ובכך מתווכת בין תרבויות, ובנוסף מביאה איתה גם ידע נרחב ומקיף באמנות? אין ספק שהסיור הוא תמהיל מופלא וחוויתי של היכרות, התבוננות, למידה וחשיפה לאזורים חדשים ומסקרנים בעיר! ואני חושבת שתסכימו איתי שהתשובה לשאלה האם כדאי לקחת סיור מודרך היא חד משמעית – כן 🙂
סיור קבוצתי זה הכי הכי
את הסיורים של ארטרנטיב מעביר צוות מנוסה של מדריכות ומדריכים בעלי ידע נרחב לא רק בנושא הסיור (בין אם הוא אמנות רחוב, אדריכלות או אמנות מודרנית ועכשווית), אלא גם על העיר עצמה והאזור בו מתקיים הסיור. יש להן נקודת מבט מקומית וראייה פנימית על המתרחש בעירן, והיכרות מעמיקה עם הסצנה האלטרנטיבית. רבות מהמדריכות ומהמדריכים שלנו הם אמנים ואמניות פעילות, חוקרות מצטיינות בתחומן, ואף יש לנו שני אדריכלים! ולבסוף, הצוות של ארטרנטיב יודע ליצור חוויה ולתווך את כל הטוב שיש לעיר להציע לנו, הישראלים, כי המדריכות והמדריכים הם בעצמם ישראלים ☺ כל המאפיינים האלו בונים מתכון לסיור מנצח, מתכון שטליה ודניאל הרכיבו עם השנים, ושהן שומרות עליו באדיקות עם כל מדריך ומדריכה חדשים שהן מגייסות לצוות.
אז זה היה בנימה אישית… אבל אם אלו לא מספיק משכנעים בכדי לקחת איתנו סיור אמנות באירופה, אני רוצה לשתף אתכן/ם בכמה סיבות קצת פחות "בנאליות" למה לקחת סיור אמנות עם ארטרנטיב! אחרי מחקר "אקדמי" מעמיק בנושא, ריכזתי עבורכם/ן חמישה דברים שעלולים לקרות לכן/ם אם לא תצטרפו לסיור עם ארטרנטיב 🙂
להתבלבל בין פועל רחוב לאמן פעיל
מאחר ואמניות ואמני רחוב פועלים לרוב בצורה לא חוקית, הם משתדלים להשתלב עם הרחוב כך שלא ישימו לב אליהם… אולם המדריכות של ארטרנטיב מיד מזהות אותם, כי בעבורנו מדובר בסוג של סלבס! 🙂 אז כדי שלא תחשבו שהבחור שיושב על הרצפה עם ידיים מלוכלכות הוא הומלס, או זו שעומדת על הפיגומים עם חליפת עובדה היא פועלת בניין – הצטרפו לסיור לשמוע על מה שקורה ברחוב מבפנים, כי אין כמו שיחה פורה עם אמן רחוב פעיל כדי להעצים את חווית הביקור.
יעל המדריכה מזהה מרחוק את אמן המסטיקים המדהים בן וילסון בשכונת שורדיץ׳
להיאבד ברחבי המוזיאונים העצומים באירופה
להיכנס לטייט מודרן או לרייקסמיוזיאום זה כמו להיכנס למבוך שלא נגמר, וכזה שאין בו אף סימני זיהוי! ויתרה מכך, הידעתן/ם שמערכת הכריזה במוזיאון היא אך ורק עבור ילדים אבודים?! חברה סיפרה לי שכשהייתה בת 18 וטיילה עם חברות בלונדון היא הלכה לאיבוד במוזיאון הטייט מודרן, ולא מצאה את חברותיה שהיו איתה… לפתע, היא שמעה בכריזה את שמה: Maya Siboni , please arrive to the information desk, your big sister is looking for you” – וכך הן התאחדו חזרה. בדיעבד הסתבר לה שכאשר קבוצת הבנות ביקשו מהצוות הבריטי לקרוא לחברה האבודה בכריזה, שאלו אותן בת כמה הילדה האבודה, ורק לאחר שהן שיקרו שמדובר בילדה בת 8, ניאותו הבריטים לכרוז את שמה. בקיצור, בואו לסיור, איתנו זה לא יקרה!
להיות נואש/ת וללכת אחרי מדריך יפני
אותה חברה שנאבדה בלונדון (מדובר בבחורה שמפספסת סיורים באופן סידרתי) טיילה בברצלונה והחליטה לבקר בשכונת ראבאל, ולחפש עצמאית את הגרפיטי שבמקום. היא הרי סיורים לא צריכה! כאשר הגיעה לשכונה, פשוט לא הבינה מה ההתלהבות הגדולה… "כן היו כמה יצירות חמודות אבל נו מה, זה כל הסיפור??". לפתע לכדה את עיניה קבוצת יפנים מסתובבת עם מדריך, ותוך דקה היא מצאה עצמה מרגלת אחריהם ורק אז מגלה את השכונה ואת היצירות המדהימות שיש בה… רק חבל שהיא לא הבינה מילה מההסברים של המדריך היפני! יכול להיות שהוא היה מדריך מעולה, אבל לא כדאי סיור בעברית? 🙂
לעמוד בתור הלא נכון
שלא כמונו הישראלים, האירופאים אוהבים סדר, ואצלם לכל מקום יש תור מסודר.. כשהייתי בלונדון בצעירותי והחלטתי ליהנות מחיי הלילה של העיר (כן, הייתי צעירה פעם), הגעתי למקום ולפתע ראיתי שהרחוב כולו הפך לתור מסודר למועדון לילה! אחוה, מדריכת ארטרנטיב בלונדון, מספרת שכל פעם שהיא מגיעה לארץ היא מוצאת את עצמה מנסה לעמוד בתור מסודר לאוטובוס, ולא מבינה למה אף אחד לא משתף פעולה… כן, אני בחיים לא יכולה לדמיין תורים שכאלו בארץ. בכל אופן, בכל פינת רחוב וגם במוזיאונים, יש תורים באורך היקום, ולא תמיד ברור לאן בדיוק הם מובילים – אבל מה, האירופאים ישר נעמדים. לא חבל שתבזבזו כל כך הרבה זמן רק לגלות בסופו של דבר שחיכיתם כלל לתור שמירת החפצים כאשר חיפשתם את הקופות…? בסיור ברייקסמוזיאום, למשל, המדריכה של ארטרנטיב קונה לכן/ם את הכרטיסים מראש. זה כבר חוסך תור אחד!
התורים האינסופיים למוזיאונים באירופה
להיות אדיש/ה לאזעקה
לצערי, אנו כישראליות וישראלים מורגלים לאזעקות (ובעיקר מכירים אזעקות של ירי טילים..), וכאשר מופעלת אזעקת אש במקום העבודה שלנו, אנו בקושי קמים מהכיסא, לפעמים מביטים זה בזו כדי לוודא שגם חברינו, כמונו, יודעים שמדובר בתקלה, אבל לרוב פשוט ממשיכים בשגרת העבודה. זה חלק מהמנטליות הישראלית של "יהיה בסדר". חברות וחברים, באירופה זה לא עובד ככה! כל אזעקה של שריפה נלקחת בשיא הרצינות, וגם לי כבר יצא כמה וכמה פעמים להתפנות באמצע הלילה מהחדר במלון. יעניין אתכם לדעת שגם בגלריות זה קורה, ויש כאלו שלא יאפשרו להיכנס חזרה לתערוכה, אלא רק אחרי שעה (!!). נוהל זה נוהל, אין לחפף, אז מה אם ברור שאין שריפה… אם תהיו בסיור גלריות עם ארטרנטיב, לא תוכלו להישאר אדישות ולא תמצאו את עצמכן/ם מבואסים בחוץ ומפספסים את האמנות שיש לעיר להציע, כי המדריכה תדע לאן להמשיך משם וכיצד למצוא תרופה למכה 🙂
אז במקום להתהלך ברחובות ולראות רק את המונומנטים הגדולים מבלי לשים לב לפרטים הקטנים ולאנשים שפועלים בה, בכדי שלא תאבדו ברחובות ובמוזיאונים, או תעמדו בתורים מבלי סיבה ראויה, במקום לעקוב אחרי מדריכים יפנים או פשוט כדי שהיום (או הלילה) לא יהרסו בגלל סתם אזעקה – הצטרפו לסיור עם ארטרנרטיב ותגלו את אירופה מחדש!
