אין תלונות, החיים כדוקטורנטית כרגע סה"כ מהנים מאוד 🙂 כל יום, כל היום, אני עוסקת ולומדת את מה שמעניין אותי, ובין לבין גם עובדת במיזם המדהים הזה שנקרא ארטרנטיב (שבזכותו אני יכולה לעשות דוקטורט). ומה שהכי כיף, כל כמה זמן אני טסה לכנס בחו"ל על חשבון הברון (האוניברסיטה) ואז גם הברוניות (טליה ודניאל) משלימות… 🙂
אז כמו אשת אקדמיה ישראלית מצויה, ניצלתי כנס של 24 שעות גם לביקור של 4 ימים בפריז שכלל: השתתפות בכל הסיורים של ארטרנטיב (אמנות רחוב בבלוויל, גלריות במארה והפאלה דה טוקיו) – ואחרי כל סיור נהניתי מארוחות מפנקות עם המדריכים הנהדרים שלנו בעיר, קפיצה למרכז פומפידו ולמוזיאון לואי ויטון, ולקינוח – ישיבת צוות של מדריכי ארטרנטיב במסעדה שווה ביותר.
היתרון של להסתובב עם צוות המדריכים שלנו ולאכול איתם הוא ברור, זה הבטיח לי אוכל מצוין וחוויות ייחודיות במקומות שרק מקומיים מכירים. תרצו לשמוע איך היה ותוך כדי לקבל את ההמלצות הכי שוות? יאללה, נתחיל, יומן מסע והצעה לטיול של חמישה ימים בפריז! מתאים למטייל העצמאי ולמי שמגיע לעיר לכנסים (ויש לא מעט כאלו)
צוות פריז – ההמלצות הכי טובות ממקומיים
יום 1- יום רביעי – הגעה, התארגנות וארוחת ערב
החלטתי הפעם להתפנק ולקחת מלון במקום מרכזי כמה שיותר קרוב לכנס, עם מעלית ופקידת קבלה נחמדה שתגיד לי שלום כל פעם שאגיע. בכל זאת מגיעה לבד, ובחודש שביעי, אז לפחות שיחייכו אלי בבוקר ולא אצטרך לסחוב טרולי במעלה מדרגות. המלון, Hôtel Lautrec Opéra, בקרבת האופרה, סטנדרט של 3 כוכבים, בסיסי אבל נקי ונעים מאוד. המחיר (109 אירו לילה) היה בהחלט שווה את מיקומו המרכזי.
הגעתי בשעות הצהריים המוקדמות מה שאפשר לי, אחרי ההתארגנות הראשונית, לשוטט קצת בקרבת המלון, ולגלות מבלי לתכנן פסאז' פריזאי חמוד ביותר. וזה טיפ ראשון לכל ביקור בפריז, תפתחו את עיניים ותשימו לב, יש בעיר הזו כל כך הרבה פסאז'ים נהדרים, המזמנים חוויה פריזאית שלוקחת כמאה שנים אחורה. זה לא מה שאנחנו אולי מכירות ומכירים מהארץ, ואלו ממש לא פסאז'ים של מרכזים מסחריים מעופשים של שנות ה-80, אלא פנינה חבויה, רחוב פנימי ציורי, שקט מכל ההמון שסביב. הפסאז' אותו אני גיליתי נקרא Passage Jouffroy והוא יוצא מתוך 10-12 boulevard Montmartre. הוא מלא בבתי קפה קטנים, בחנויות חמודות של ענתיקות לצד חנויות צעצועים מיוחדות בניחוח של המאה ה-19 (שם קניתי לקטנה שלי קשת חד קרן מקסימה במחיר מופקע…).
מאוחר יותר בערב נפגשתי עם הצוות המהמם שלנו בפריז, רותם, נועם ושגיא, לישיבת צוות חגיגית. ישבנו במסעדה שהם בחרו מבעוד מועד, וזה הבטיח לי חוויה מקומית ולא מסחור תיירותי – ואכן כך היה. זו היתה מסעדה איטלקית מצויינת בשם Pink Mamma ברחוב 20bis Rue de Douai, 75009 Paris. האווירה היתה צעירה וכיפית והאוכל פשוט מעולה. לא ניתן להזמין מקום אבל מדובר במסעדה גדולה מאוד וגם אם ממתינים בחוץ (בתור מופתי כיאה לאירופאיים), זה מאוד מהיר. מומלץ!
יום 2 – יום חמישי – מרכז פומפידו והגעה לכנס
הכנס בן 24 השעות התחיל ביום חמישי ב 14:00 בצהריים, מה שאפשר לי לעשות ביקור מהיר במרכז פומפידו בבוקר. הרבה טועים וקוראים למקום "מוזיאון פומפידו" שכן מדובר במבנה שמכיל בתוכו את המוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית הוותיק של פריז. אולם מלבד תערוכות, המקום מהווה למעשה מרכז תרבות ענק עם ספרייה, הופעות והקרנות. לרוב ביקור של שעה וחצי לא יספיק בכדי להכיל את כל ההיצע של המקום, אך הגעתי ממוקדת מטרה, ויתרתי על האוסף הקבוע הפעם, וישר פניתי לתערוכת הרטרוספקטיבה של ויקטור וסרלי שהוצגה במקום. לא הרבה מכירים את הצייר אבל אני הכרתי אותו מימי עבודתי בבית מכירות פומביות תל אביבי וזכרתי שהעבודות שלו מהפנטות. מדובר בציור מופשט-אופטי במיטבו, ומדהים לקלוט שאלו ציורים שנעשו ללא חישובי מחשב משוכללים. האוצרות של התערוכה מעולה והשימוש שעשו בתאורה מחזק את הציורים המופלאים – לעיתים נראה שהציורים הם אלו שמאירים את החלל ולא החלל מאיר אותם. תערוכה מומלצת ביותר, מוצגת עד ה 6 במאי (אז אם אתם בפריז עכשיו עכשיו, לכו היום, הזדמנות אחרונה בהחלט!).
הרטרוספקטיבה של ויקטור וסרלי
אחרי הביקור בתערוכה שמתי על עצמי את חיוך הכנסים שלי ונכנסתי ל"מצב חכם", בו כל משפט שיוצא מהפה צריך להישמע עמוק ואינטליגנטי, ועוד באנגלית! מתיש…
יום 3 – יום שישי – סיום כנס וסיור בפאלה דה טוקיו
אז אחרי 24 שעות של הרצאות סיימתי את חובותיי האקדמיות ועברתי לחובותיי הארטרנטיביות, ובשמחה גדולה השתתפתי בכל שלושת הסיורים הנהדרים של ארטרנטיב בפריז! כדי שאספיק את הכל, קבעתי מבעוד מועד את הסיור בפאלה דה טוקיו כסיור שישי בערב (לרוב הסיור מתקיים דווקא ביום שבת בשעות הצהריים). לשמחתי הסתבר שזו שעה מצויינת לסיור במוזיאון ואולי נאמץ אותה בעתיד! האווירה רגועה ונעימה ואין עומס מבקרים כלל.
הסיור היה כמובן נפלא, ורותם המדריכה תיווכה את המיצבים הגדולים לגובה העיניים. אני מאמינה גדולה בהדרכות מוזיאונים, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר באמנות עכשווית. שכן, מצד אחד, אמנות עכשווית אמנם מאוד טוטלית ורב חושית, אולם מצד שני, השלמת התמונה מצריכה גם הפעלה אינטלקטואלית שההדרכה מסייעת בה והופכת את החוויה לשלמה. ומה יכול להיות נפלא יותר מהדרכה שנעשית בשפה העברית ועל ידי רותם הנהדרת שלנו! דרך אגב, אני מזמינה אתכם־ן לקבל מידע נוסף על הפאלה דה טוקיו בפוסט קודם שלי על מוזיאונים באירופה.
לאחר הסיור רותם ואני המשכנו לארוחת ערב. יצאנו מהכניסה האחורית של המוזיאון, המעוטר בתבליט מודרניסטי מהמם, והלכנו לאורך נהר הסיין כאשר מגדל אייפל משמש כתפאורת דימדומים פריזאית – אין ספק שמדובר בעיר רומנטית, גם כאשר צועדים לצד קולגה לעבודה… לאחר כמה דקות הגענו לברסרי צרפתי בשם La Mascotte בכתובת 6 Avenue du Président Wilson עם beef bourguigno – מקום טיפוסי וטעים בטירוף במחיר שפוי. מומלץ ביותר לאחר ביקור בפאלה, אוכל צרפתי טעים בלי לחורר את הכיס!
יום 4 – יום שבת – סיור גלריות במארה וביקור במוזיאון לואי ויטון
את הבוקר התחלתי ממש באיזי. סיור הגלריות של ארטרנטיב בפריז מתחיל בשעה 12:00 כי רק בשעה זו הגלריות נפתחות. זו הזדמנות נהדרת להתחיל את היום ברגוע, לשתות קפה מעולה בבית קפה פריזאי ולהרגיש מקומית. נעזרתי ברותם המדריכה שייעצה לי לשבת בבית קפה The Broken Arm בכתובת 12 Rue Perrée , לטענתה הקפה הכי טוב בעיר. אכן מדובר בקפה משובח וקרואסון השוקולד הכי טוב שאכלתי בימיי… לצידי ישבה משפחה צרפתית טיפוסית והרחוב המה בילדים בחופשת שבת, פתאום קלטתי כמה ילדים יש בעיר הזו! בית הקפה נמצא גם הוא בשכונה המארה, שם מתקיים סיור הגלריות שלנו, כך שאחרי שעה וחצי של עבודה צעדתי כ-10 דקות לעבר נקודת המפגש של הסיור.
סיור הגלריות עם נעם היה נהדר! נעם הוא אמן פרפורמנס בחסד, ובסיור הוא משתמש ביכולות התיאטרליות שלו בצורה מופלאה: עובדות היסטוריות על השכונה, תולדות האמנות והגיגים פילוסופיים מקבלים מימד מרתק בעזרתו. בזכות הבחירה והסינון שהוא עושה, העושר של הגלריות שהמארה מציע מזוקק ל 4-5 התערוכות הטובות ביותר שמציגות באותה התקופה ויש ניצול זמן מקסימלי, כי גם עבור דוקטורנטית לתולדות האמנות שעתיים וחצי של סיור גלריות זה אידיאלי. את ארוחת הצהריים שאחרי הסיור נעם ואני בילינו במסעדה אסייתי-יפנית מצוינת בשם Nanashi בכתובת 57 rue Charlot.
אחרי שנפרדתי מנעם מיהרתי להספיק למוזיאון לואי ויטון אליו הזמנתי כרטיסים לשעה 17:00, על פניו שעה וחצי היתה אמורה להספיק לי לגמרי ואף תיכננתי הליכה נעימה ביער בולון (זה באמת יער) עד הגעה למבנה המדהים הזה. אבל לפני שאני מספרת על המקום עצמו, טיפ נוסף וקריטי לתקופה זו! שימו לב שבכל יום שבת בשבועות האחרונים יש את מחאת האפודים הצהובים בפריז!!! שלא כמו בארץ, כאן רובנו אדישים כבר למצב, הצרפתים לא מתייאשים… התוצאה היא שבימי שבת השאנז' אליזה סגור לתיירים וכך גם תחנות המטרו שעוברות תחתיו (קו 1 הצהוב שחוצה את פריז ממזרח למערב). הקו עצמו פעיל אולם מוריד נוסעים בתחנות שמחוץ לטווח ההפגנות. וזה בדיוק מה שקרה לי בדרך מהמארה למוזיאון לואי ויטון… הירידה מהרכבת היתה מאוד מבלבלת, אז יצאתי לחפש דרך חלופית להגיע למוזיאון לואי ויטון, אבל לצערי כל המוניות היו תפוסות וכאשר כבר הצלחתי לעלות על אחת, היא נתקעה בפקקים נוראיים. שורה תחתונה – אם ביום שבת אפליקציית הגוגל מפס מציעה לקחת את מטרו 1, ותרו על התענוג, וחפשו מונית מבעוד מועד!
כשהגעתי סוף סוף למוזיאון (חצי שעה באיחור לשעה שנקבעה לי), זה היה פשוט מדהים! ראשית, הארכיטקטורה של הבניין מאלפת. פראנק גרי במיטבו. קונסטרוקציה אדירה של עץ, מתכת וזכוכית משקיפה על היער מצד אחד ועל העיר מצד שני. כל פינה במקום היא יצירת אמנות בפני עצמה. ניתן לפתח דיון שלם על הסיבות הנסתרות של קבוצת לואי ויטון להקמת מוזיאון לאמנות, ואפשר להיות צינים לגבי הערבוב בין הון, פוליטיקה ועולם האמנות, והאינטרסטים המעורבים, והכל גם נכון. אולם בסופו של יום, ידיים פרטיות מנגישות לקהל הרחב אמנות מהליגה הראשונה, וקבוצת לואי ויטון משמשת כפטרוני אמנות, כמיטב המסורת ההיסטורית – פשוט שבמקרה העכשווי מעצב העל החליף את המלך.
בעונה הנוכחית יש שתי תערוכות גדולות – Courtauld Collection, אוסף מרשים של אספן נודע מלונדון שאסף בזמן אמת את האמנות האימפרסיוניסטית. בתערוכה תראו ציורים אייקונים של גדולי הציירים המודרנים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 (מונה, מאנה, רנואר, ואן גוך, גוגן וכל החברה). התערוכה מציגה עד ה 17 ביוני. התערוכה השנייה היא כולה מאוסף המוזיאון ונסובה סביב נושא טכני לכאורה – ציור. אבל דרך מדיום הציור, המסורתי לכאורה, זה שהוכרז כ"מת", ניתן ללמוד המון על תולדות האמנות המערבית כפי שהתפתחה מאז שנות ה-60 – מיוסף קוסות (Joseph Kosuth) והאמנות המושגית, דרך אלכס כץ (Alex Katz), גררד ריכטר (Gerhard Richter) והחזרה לציור, ועד מיצב של יאיוי קוסומה (Yayoi Kusama) והנקודות שלה. תערוכה זו מציגה עד ה-26 באוגוסט.
יש במוזיאון גם חדר פרוייקטים מיוחדים וכמובן לא לפספס את התצפית מהגג והפסלים המוצגים בה. גם הקומה התחתונה של המוזיאון והיציאה למזרקה הם בגדר חובה.
יום 5 – יום ראשון – סיור אמנות רחוב בבלוויל והביתה
הטיסה שלי הביתה היתה רק בערב כך שיכולתי לנצל את היום האחרון בפריז להשתתפות בסיור השלישי של ארטרנטיב בעיר, הלא הוא סיור אמנות הרחוב בשכונת בלוויל המוכר והאהוב. כמי שניהלה במשך זמן ארוך את כל הערים של ארטרנטיב, תמיד קיבלתי מלקוחות שאלות כגון – אם הייתי בסיור רחוב בברצלונה, האם שווה ללכת שוב לסיור באמסטרדם? האם הסיור בבלוויל הוא כמו הסיור בשורדיץ? ותמיד אני עונה את אותה התשובה – כל עיר וכל שכונה והסיפור שלה, ולכן גם האמנות הרחוב שלה משתנה. אין סיור דומה למשנהו. במקרה הפריזאי זה ניכר באופן בולט: המטען הכבד של מסורת האמנות הצרפתית בכלל ומקומה החשוב והקאנוני של פריז במסורת זו, כמו גם החוקים הקפדנים לגבי הנראות האסתטית של העיר, מייצרים אמנות רחוב שהיא שונה מאוד מזו בלונדון. האמנות בפריז ממוסדת יותר, בסקאלות גדולות יותר ועם רבדים של משמעות ששונים מאמנות הרחוב שבשורדיץ׳. שגיא הוביל אותנו לאורכה ולרוחבה של השכונה וחשף בפנינו את מיטב היצירות שיש לה להציע. השכונה עצמה מדליקה ושיקית, ומיקומה הגבוה (פיזית – היא נמצאת על גבעה) מאפשר זווית ראיה חדשה על פריז. במהלך הסיור גם מבקרים בפארק בלוויל המרשים, והתצפית משם על העיר פשוט מרהיבה!
אחרי הסיור הלכנו, שגיא ואני, לאכול במסעדה תאילנדית אותנטית (שהרי מדובר בשכונת מהגרים) בשם Lao Siam בכתובת 49 rue de Belleville. ארוחה נהדרת לסיים את הביקור שלי בפריז.
מה אומר, היה ביקור מאוד מוצלח בפריז! למדתי להכיר מקרוב את הצוות הנפלא של ארטרנטיב פריז איתו אני עובדת כבר כמעט שנתיים, ונהניתי מהסיורים הנהדרים שלנו. למעשה, שילבתי אקדמיה ועבודה, אמנות ופנאי. כאשר כל המרכיבים הללו כיפים בעבורי באותה המידה, ולעיתים טשטוש הגבולות בין מה שאני "צריכה" למה שאני "רוצה" לעשות ברגע נתון לא ממש ברור, אני יודעת שהגעתי למקום טוב בחיים 🙂 תודה טליה ודניאל!
