אביב באירופה: חמש תערוכות שלא כדאי לפספס

אירופה ואמנות, נשמע פשטני אך אלו תמיד היו שתי האהבות הגדולות שלי. העובדה שמצאתי את הדרך לשלב את שתיהן בחיי המקצועיים, מצליחה להפתיע ולרגש אותי כל פעם מחדש, כי ללא ספק זו הגשמת חלום ישן. בשנת 2012 הקמתי את Talking Art, פלטפורמה המציעה סיורי אמנות ותרבות מגוונים בארץ, ומה שהתחיל כפרוייקט ניסיוני, גדל וגדל והפך במהרה לעיסוק המרכזי בחיי. לפני כשנתיים השקתי ליין של סיורי בוטיק באירופה, המיועדים לקהל ישראלי חובב אמנות אשר מבקש להכיר את סצנת האמנות העכשווית גם מחוץ לישראל. במסגרת סיורים אלו אני שואפת לגלות את התערוכות ואירועי האמנות המוכרים פחות, לא את המוזיאונים הגדולים אלא דווקא את פינות החמד האמנותיות הנסתרות לעתים מעינו של התייר הממוצע. כך הגעתי גם לשתף פעולה לא פעם עם טליה ודניאל היקרות הלא הן הנשים שמאחורי ARTernative.

תכנון של סיורים מסוג זה דורש הרבה מאוד עבודת מחקר, ובסופו של דבר גיליתי שהדרך היעילה ביותר היא פשוט להישאר תמיד עם היד על הדופק לגבי המתרחש בזירת האמנות בבירות הגדולות באירופה. מעקב אחרי בלוגים, דפי פייסבוק רלוונטיים, מגזינים אינטרנטיים ואפילו חשבונות אינסטגרם של מוזיאונים, אמנים ומבקרי אמנות – עושה את העבודה, אבל יכול להיות מתיש למדי בכל שפע המידע הזה. כך אן כך, אפשר לומר שהפכתי די מומחית לנושא, וכשהוזמנתי להתארח בבלוג "דרך האמנות", היה נראה אך טבעי שנחסוך מכם חלק מהעבודה הקשה ונשתף בכמה מהתערוכות המסקרנות ששווה מאוד לראות ברחבי אירופה באביב הקרוב. בהקשר זה, חשוב לציין כי זו אינה העונה הטובה ביותר מבחינת אמנות באירופה, מעין עונת בין לבין אחרי החורף ולפני פתיחת עונת התערוכות בסביבות יוני. עם זאת, ברור לכולנו שתמיד יש מה לראות בערים הגדולות, ולכן בחרתי לכם חמש תערוכות, מגוונות ככל האפשר – מבחינת מדיום, תוכן ותקופה. עוד אוסיף, כי לדאבוני וכל כמה שחיפשתי, התקשיתי למצוא תערוכות של אמניות נשים שיכלו להיכנס לרשימה המצומצמת הזו, מעורר מחשבה ללא ספק, מבחינתי לפחות.

מאחלת לכולם טיסות נעימות ובילויים טובים, ובעיקר הרבה אמנות משובחת. להלן הבחירות שלי:

הפתיחה המחודשת של Hayward Gallery ותערוכת יחיד של הצלם אנדראס גורסקי, לונדון

במשך שנתיים חיכה עולם האמנות בציפייה לפתיחה המחודשת של גלריה האייוורד – אחת מגלריות האמנות העכשווית המוערכות בעולם. הגלריה, אשר חוגגת השנה את שנת ה-50 להיווסדותה, ממוקמת במבנה ברוטליסטי יפהפה על גדות נהר התמזה. השיפוצים נועדו לרענן ולחדש בעיקר את פנים המבנה, כאשר השינוי המשמעותי ביותר הוא פתיחת הגג המפורסם (בצורת פירמידה) לכניסה של אור טבעי לתוך החלל.

כיאה לגלריה מכובדת ולאירוע משמעותי כל כך בהיסטוריה שלה, נבחר הצלם אנדראס גורסקי (Andreas Gursky) לחנוך את פתיחתו של החלל החדש. גורסקי נחשב לאחד הצלמים העכשוויים החשובים בעולם; לפני כמה שנים נמכר אחד מצילומיו בסכום השערורייתי של 4.3 מיליון דולר – הסכום הגבוה ביותר ששולם עבור צילום עד אותה העת. לא בכדי הגיע גורסקי למעמד זה, צילומיו גדולי הממדים עשויים בהקפדה רבה והם כובשים ובלתי נשכחים. בצילומים מתועדים מקומות ונופים שיכולים להיחשב כבנאליים: מדפים בסופר מרקט, שדה פתוח, כביש מתפתל באמצע שום מקום – אסופה של עקבות שמשאיר האדם בעולם. עם זאת, שיטת הצילום המהודקת של גורסקי, שלימים התווספה לה גם עבודת עיבוד תמונה דיגיטלית, נקודות המבט הייחודיות, הגודל והצבע בצילומים – יוצרים כולם מראה מתעתע ומהפנט, שקשה מאוד להסיר ממנו את העין.

עד 29.4.18. מומלץ להזמין כרטיסים מראש באתר הגלריה.

Andreas​ ​Gursky, DACS,​ ​2017, courtesy ​Sprüth​ ​Magers

סובוד גופטה, "Adda / Rendez-vous" במטבעה של פריז

בשנים האחרונות ניתן לזהות טרנד עולמי לפיו מוזיאונים היסטוריים מארחים בין כתליהם תערוכות של אמנות עכשווית (ניתן לשייך זאת לתופעה רחבה יותר של תצוגת אמנות בחללים בלתי שגרתיים – כפי שיסתמן בהמלצה האחרונה בטור זה). אכן, יש משהו קסום במפגש בין העתיק לחדש ביותר, בין שפות אסתטיות של תקופות שונות, ובמקרים המוצלחים יותר – נוצר גם קשר תמטי מעניין ומעשיר בין השתיים. המטבעה של פריז הוקמה בשנת 864 (באמת!) וממוקמת כעת במבנה ניאו-קלאסי מהמאה ה-18. גם המטבעה הצטרפה לטרנד המדובר, וכיוון שמדובר במוסד עשיר למדי, בהתאמה גם התערוכות המתארחות במקום – יוצאות מן הכלל. לאחר תערוכת יחיד נהדרת של מאוריציו קטלאן, ותערוכה קבוצתית ענקית בנושא נשים ונשיות, כעת מגיע תורו של הכוכב ההודי – סובוד גופטה (Subodh Gupta).

גופטה ידוע בעיקר בשל פסליו גדולי הממדים אשר מביאים את מושג ה"רדי מייד" לעידן העכשווי של תיעוש וכלכלה גלובלית. כך למשל, אחד מפסליו המפורסמים יותר מדמה גולגולת ענקית (בסגנון גולגולת היהלומים של דמיאן הירסט) והוא עשוי כלי כסף הודיים המשמשים לנשיאה והגשת מזון. המפגש בין הגבוה לנמוך, בין ברק הכלים לעובדת זילותם מעלים מחשבות על מצב הכלכלה והחברה בהודו העכשווית ובכלל. התערוכה הרטרוספקטיבית תשתלב בתוך חללי המבנה העשירים, ולבקשת האמן, גם לצד כמה מחפצי המתכת העתיקים הנמצאים באוסף המטבעה. המפגש בין שני העולמות השונים כל כך אמור ליצור קונפליקט מאתגר ומעורר מחשבה.

החל מ- 13.4.18. כרטיסים ומידע נוסף באתר המוזיאון.

אדי הילה, "Painter of Transformation", המוזיאון לאמנות מודרנית, ורשה

האמן האלבני אדי הילה (Edi Hila) הוא אחד האמנים החשובים אשר הגיעו ממדינה זו, הוא הציג באינספור תערוכות בינלאומיות, ביניהן הביאנלה בוונציה והדוקומנטה שהתקיימה השנה בקאסל ובאתונה. הביוגרפיה של הילה הפכה לאחד מהנושאים החשובים בהבנת יצירתו, והיא קשורה קשר ישיר גם עם האג'נדה הפוליטית והאמנותית שלו. בשנת 1972 צייר את "Planting of Trees", ציור תמים למראה שחרג אך במעט מתיאור ריאליסטי. כיוון שהציור לא תאם את סגנון הציור "הריאליזם הסוציאליסטי" אשר אומץ על ידי השלטון בתקופה, הילה הוגלה ונאלץ לעבוד בעבודות פיזיות ולנטוש את האמנות. הוא המשיך ליצור בסתר, ולמעשה במשך שנים רבות נאלץ להחביא את יצירותיו.

חילופי השלטון באלבניה הביאו עמם חופש יצירתי יחסי, וכאמור בשנים האחרונות התפרסם הילה כאמן וכמורה. עם זאת, הציורים שלו ממשיכים וביתר שאת לבחון את המציאות הפוליטית והחברתית באזור מגוריו. הילה מצייר בעיקר בסדרות, כאשר בכל פעם נבחן נושא אחד המתואר שוב ושוב בשינויים קלים. ציוריו הגדולים והמונוכרומטיים, יש בהם משהו מדכא מאוד ושובה לב בה בעת. התערוכה הרטרוספקטיבית הגדולה מוצגת במוזיאון בוורשה כחלק מסדרת תערוכות המוקדשות לאמנים ממזרח אירופה. בטקסט המתאר את התערוכה נכתב כי הסיבה לתערוכתו של הילה דווקא כעת היא בשל הרלוונטיות של התנגדות לקבלת השינוי הפוליטי כמובן מאליו והחשיבות של ערנות פוליטית.

עד 6.5.18, שימו לב למוזיאון ישנם כמה אגפים בכתובות שונות. פרטים נוספים באתר המוזיאון

אירווינג פן, מרכז קר אוף לצילום (C/O Berlin), ברלין

חובבי הצילום שביניכם ימצאו סיבה כפולה לעניין סביב תערוכה זו. ראשית, הגלריה עצמה; זהו ארגון ללא מטרות רווח אשר שם לעצמו כמטרה עידוד של חינוך ויזואלי ובתוך כך דגש מיוחד על מדיום הצילום. במקום הוצגו תערוכות יחיד וקבוצתיות של גדולי הצלמים, לצד תערוכות של אמנים בתחילת דרכם. לא בכדי, ולאחר שהוצגה במטרופוליטן בניו יורק ובגרנד פאלאס בפריז, מגיעה כעת תערוכת הענק של אירווינג פן דווקא למרכז זה.

פן (Irving Penn) צילם את כולם: אמנים, אנשי רוח, דוגמניות, פוליטיקאים, בוהמיינים – כולם רצו לעמוד מול עדשת המצלמה שלו. מי שהתחיל את דרכו בצילומי טבע דומם הפך במהרה לצלם אופנה אגדי ונחשב היום לאחד מהצלמים פורצי הדרך של המאה ה-20. התערוכה היא רטרוספקטיבה על עבודתו המופלאה של פן, אשר אורגנה על ידי מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ומשם החלה לנדוד במוזיאונים חשובים לצילום ברחבי העולם. מוצגים בתערוכה עשרות צילומים מתקופות שונות בקריירה שלו, תצוגה המאפשרת מבט מעמיק בתחומי העניין ובהתפתחות היצירה שלו. זו התערוכה המקיפה ביותר שנעשתה אי פעם על עבודתו של הצלם האייקוני.

עד 1.7.18 מידע נוסף באתר הגלריה

תערוכת מולטי מדיה במחווה לציוריו של גוסטב קלימט, L'Atelier des Lumières, בפריז

התערוכה הזו היא מסוג האירועים שקשה לצפות את טיבם, היא עשויה להיות מרהיבה ביופייה ועלולה להיות מאכזבת. מדובר על תערוכת ענק המשלבת הקרנות אור, וידאו ומוזיקה אשר ממחיזה ומאירה מחדש את ציוריו של אחד הציירים המודרניסטיים הגדולים – גוסטב קלימט (Gustav Klimt). התערוכה החגיגית מתלווה למעשה לחניכתו של חלל אמנות חדש – מרכז לאמנות דיגיטלית. הגלריה ממוקמת בתוך מפעל יציקות פלדה ישן אשר היה נטוש במשך תקופה ארוכה וכעת עבר שיפוץ לקראת ייעודו החדש. במסגרת השיפוץ נשמר אופיו המקורי והתעשייתי של המקום, והתערוכות ישתלבו בתוך המבנה.

במקרה של תערוכת הפתיחה, יוקרנו ציוריו של קלימט על הקירות החשופים ובחללים השונים של המפעל המשתרע על פני יותר מ3000 מ"ר. בין היתר מובטחות לנו גם הקרנות ענק בגובה של עשרה מטרים. התערוכה עוצבה והופקה על ידי חברה המתמחה בהפקות מולטי מדיה מהמשוכללות בעולם, ומבחינה זו ודאי צפויה למבקרים חוויה יוצאת דופן. השאלה הגדולה היא האם ציוריו של האהובים של קלימט "עוברים מסך" ויאה להם להיתרגם מצורת המקור לחוויית תלת ממד עכשווית כל כך, או שמא הניסיון המשוכלל הזה רק יפגע בטיבם. כך או כך, נראה שזו תערוכה ששווה לבקר בה ולבחון את הדברים בעצמכם.

לפרטים נוספים היכנסו לאתר הגלריה

מי אני?

שני ורנר – יוזמת ומקימת Talking Art, מדריכה סיורי אמנות בארץ ובחו"ל חיה ונושמת את עולם האמנות בארץ מזה כעשור. חוקרת ומבקרת אמנות, כותבת בעבור אתר "ערב רב" (משנת 2011). בעבר מדריכה במוזיאון תל אביב לאמנות, ומרצה בביה"ס לאמנות "קמרה אובסקורה" ובמוזיאון תל אביב לאמנות. בוגרת לימודי תואר שני בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה ולימודי תואר ראשון בביה"ס לאמנות "קמרה אובסקורה".