את הספר "אהבה בימי כולרה" קראתי בצבא. למרות שעברו לא מעט שנים מאז, אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול, כך אהבתי את הספר…
אני זוכרת איך הסיפור לקח אותי למחוזות העבר בימים בהם מחלות ומגפות קטלו מיליוני בני אדם, וכמה העסיקה אותי כבר אז המחשבה על החיים בזמנים של משבר.
כשקראתי את הספר יכולתי רק לדמיין איך עולם תחת אימת מגפה היה נראה, שכן בתקופתינו מגפות אינן תופעה שכיחה, מה גם שהנראות שלהן שונה לגמרי. בספרו, גבריאל גרסיה מרקס מספר את סיפור האהבה על רקע מחלת הכולרה, כאשר המחלה היא התפאורה המשמשת כביטוי ממשי וכמטאפורה לחברה ולקשרים בין בני אדם. מה היא התפאורה של ימינו? מה התרבות החזותית שתישאר לנו אחרי שתחלוף בהלת הקורונה? מה הממשי והמטאפורי בנגיף הקורונה? כמובן שהתשובה קשורה למה שיתרחש בשבועות ובחודשים הבאים, אבל ניצנים של ויזואליה קיימים ברחוב כבר עכשיו. ליקטתי כמה דוגמאות ספורות כדי לתת לכם טעימה.
באסיה מתמודדים כבר כחודשיים עם המצב הסוריאליסטי אליה האנושות נכנסה, קצת בגלל עצמה כנראה. האקט היצירתי – בין אם יצירת אמנות, גרפיטי, מם ויראלי או מוזיקה – משמש ככלי תרפויטי עבור התושבות והתושבים שנצורים כבר שבועות ארוכים בבתים. דרך צוות המדריכות שלנו שחיות את השינויים התמידיים באמנות הרחוב ומשיטוט בגוגל, מגלים שדימוי המסכה הסטרילית הינו דימוי מרכזי כרגע באמנות הרחוב, כל אמן ואמנית והפרשנויות שלהם.
עם הגעת הוירוס לאירופה, ועוד למרכז המורשת האמנותית שלה – איטליה, גם אמני הרחוב המקומיים מתחילים להפציץ את הרחוב. TVboy למשל, בוחר להתייחס לקורונה דרך הפריזמה של תולדות האמנות, עם רפרנסים שהוא עושה ליצירות עבר קנוניות. ביצירתו Mobile World Virus שנצפתה לראשונה בברצלונה ממש לאחר ביטול כנס המובייל הגדול, הוא משתמש בדימוי המסכה כשהדמות שעוטה אותה היא האישה המצוירת המפורסמת בעולם – המונה ליזה. מאיזה נגיף האמן מזהיר אותנו? מפני מי המונה ליזה מגנה על עצמה? לא בטוח שנגד הקורונה…
גם אמנית הרחוב האיטלקיה Laika מזהירה אותנו ביצירת האמנות שלה – פחות מהנגיף עצמו ויותר מפני השנאה והפחד שהוא מייצר סביבו. ביצירתה ברומא מופיעה סוניה, מסעדנית ידועה באיטליה שהמסעדה הסינית שבבעלותה עומדת ריקה מאז פרוץ הוירוס בסין. סוניה קוראת בטקסט – "יש מגפה של בורות שמתרוצצת כיום סביב… תמגנו את עצמכם!"
בארה"ב כתובת גרפיטי איקונית "Be Someone" הוחלפה בחודש שעבר ב-"Wash Your hands" כדי להעלות את המודעות לשמירה על היגיינה אישית כאקט מניעתי מפני הנגיף. אכן, בממלכת האינדיבידואליזם האמריקאי, כדי להיות ״מישהו״ צריך קודם כל להיות… וכדי להיות, צריך לרחוץ ידיים!
אני רוצה לסיים בנימה אישית. את הבלוג הזה התחלתי לכתוב לפני בדיוק שנתיים, וחזרתי אליו לפני כחודשיים לאחר חופשת לידה. כעת אני יוצאת לחופש עד סוף החודש ומקווה לחזור בהקדם, אחרי שכל הטירוף יעבור ויישאר כזיכרון רחוק. כתבתי את הפוסט הזה, כדי שאוכל לחזור אליו עם חיוך. מקווה שכך יהיה 🙂
רק בריאות לכולנו.
