האיש והאגדה, או יותר נכון האגדה והאיש? כמומחיות לאמנות רחוב ומהמיזם המוביל לסיורי גרפיטי ואמנות רחוב בעברית בשכונת שורדיץ' בלונדון, שואלים אותנו הרבה על האמן המסתורי בנקסי (Banksy). אז כן, תוכלו לראות בסיור שלנו עבודות שלו – כ-3 במספר, לצערנו לא נשארו הרבה בשורדיץ׳… וזה לא סתם שאלו שעדיין קיימות נשמרות מאחורי לוח פרספקס כדי שלא יושחתו או יגנבו. וכן, ברור שגם נדבר עליו. כי פשוט אי אפשר להעביר סיור בלונדון, מבלי להזכיר אותו לפחות פעם אחת. הבעיה היא שברגע שמתחילים לדבר על בנקסי, קשה לסיים, יש כל כך הרבה מה להגיד, שגם סיור של יום שלם לא יספיק. לכן, במיוחד לשם כך, אני כותבת את הפוסט הזה – כמה הגיגים מעניינים על בנקסי לכל מי שיצירתו של האמן הידוע מרתקת אותו. קריאה חובה לפני או אחרי ביקור בשורדיץ'!
אז מי זה בכלל בנקסי?
על פניו איש לא יודע, ומדהים שגם אלו שיודעים ויודעות (ויש כאלו) מצליחים־ות לשמור על חשאיות מוחלטת. בהתחשב בעולם בו אנו חיים ובתועלת הכלכלית של מי שיגלה את זהותו בפומבי, זה ממש הזוי שאף אחד־ת עדיין לא חשפו את זהותו. או שמא זהותה? או זהותם? כן, אחת השמועות הייתה שמדובר בקולקטיב של אמניות ואמנים שמנוהל על ידי אישה. בלונדינית, אם תתעקשו. אולם גרסה זו נזנחה לאחרונה. העובדה היחידה שאיכשהו מאומתת היא שהאמן נולד בבריסטול, אבל חוץ מזה אין כמעט פרטים שידועים לציבור. ובכל זאת, עוד שתי תיאוריות פופולריות: הראשונה – בנקסי הוא למעשה רוברטו דל ניה (Robert Del Naja), חבר בהרכב האלקטרוני מאסיב אטאק (Massive Attack). לתיאוריה זו מספר הסברים, והיא מתבססת בין השאר על הסמיכות של עבודות האמנות של בנקסי למסלול ההופעות של הלהקה. התיאוריה השנייה מובילה לאלמוני בשם רובין גנינגהאם שהתגלה בעזרת טכניקה שפותחה באוניברסיטת קווין מרי בלונדון בשם "geographic profiling", שעוזרת, בין היתר, באיתורם של רוצחים סדרתיים (איזה פחד!). אבל מי שזה לא יהיה, יש שיגידו שזה כבר לא משנה, כי כל החשאיות הזו היא פשוט חלק ממסע יחסי הציבור של האמן. לזכותו יאמר שהוא מעלה את השאלה – מה שווה פרסום כאשר איש לא יודע מי אתה?? אפילו הנחת סלב לא תקבל… 🙂
נמשיך דווקא בעתיד
בעוד כ-50-100 שנה, כאשר ישאלו מי אחד האמנים המפורסמים ביותר של תחילת המאה ה-21? מיהו למעשה הפיקאסו של תחילת המילניום? נראה לי שהתשובה תהיה חד משמעית – בנקסי. ואני מצהירה את זה בתור היסטריונית של עולם האמנות ☺ ולכל מי שרוצה להתקומם, איני אומרת שהוא האמן הטוב ביותר כיום, אלא האמן המפורסם ביותר בעולם. לראייה, שנים רבות לא היה בנמצא אמן ששמו מוכר לכל כמו בנקסי, ממש כמו ששמו של פיקאסו היה ידוע לכולם במשך חייו הארוכים ועד היום (ומכאן ההשוואה הראשונית). אכן, בנקסי פועל ומייצר מדי שנה, כמה פעמים בשנה, יצירות אמנות, שהם בעת ובעונה אחת גם ביקורת חברתית, מראה של החברה שלנו, ותרגיל ביחסי ציבור. ניתן ללמד על בנקסי בתחומים רבים, מאמנות ועד מנהל עסקים ושיווק. והרב תחומיות הזו, יחד עם החשאיות הגמורה על זהותו, הם סוד קסמו: הוא אייקון ללא דמות, הוא מפורסם שאף אחד לא יכול לזהות, הוא אלמוני בעולם בו אין כל פרטיות.
בנקסי והבריטיש מוזיאום
אמנם רעיונית נראה שבנקסי ולבריטיש מוזיאום (British Museum) רחוקים שנות אור האחד מהשני, יש להם דווקא עבר משותף עשיר. הכל התחיל ב-2005 כאשר שתל האמן באחד מאולמות התצוגה במוזיאון יצירה שלו, שמתחזה לממצא ארכיאולוגי של ציור מערה פרה-היסטורי. ציור המערה של בנקסי מתאר שור שמזכיר באופן מובהק את השור ממערות אלטאמירה בספרד (Altamira) . ציורי מערות אלו נמצאו במקרה על ידי ילדה ספרדייה ב-1879 והיו ציורי הקיר הפרה-היסטוריים הראשונים שהתגלו לאדם המודרני. הגילוי הפך למשמעותי להיסטוריה האנושית בכלל ולתולדות האמנות בפרט, ואפשר לומר שציורים אלה מהווים סוג של נקודת אפס לדיסציפלינה המודרנית, וקורסים כלליים בתולדות האמנות מתחילים את הדיון ״בעקבות האמנים הראשונים״ בממצא זה, זאת למרות שבמשך שנים כלל פיקפקו באמינותם. מלבד רמיזה ביקורתית של בנקסי על עולם האמנות, בסמוך לשור צייר האמן גם דמות אנושית עם עגלת סופר שמהווה ביקורת ברורה על תרבות הצריכה האנושית. הוא אף הוסיף תווית הסבר ונתן לממצא שם: Banksymus Maximus. המתיחה היתה תלויה כמה ימים מבלי שכלל הבחינו בה, וכאשר סוף סוף התגלתה (רק אחרי שבנקסי פרסם תמונה שלה), היא נחשבה ל״אבידה״ והמוזיאון נאלץ להחזירה לבעליה האלמוני.
מאז, הילווה בנקסי את העבודה למוזיאון מספר פעמים לתערוכות מתחלפות (התערוכה האחרונה ירדה לפני כמה חודשים). מעניין לציין שמעולם לא היה למוזיאון בעלות על העבודה למרות שנתלתה בין כתליו. ועוד אנקטודה קטנה על הקשר בין בנקסי למוזיאון – ממש לאחרונה, רכש הבריטיש מיוזיאום לראשונה עבודה מקורית של בנקסי, מה שכמובן נתן עוד גושפנקה למקומו המשמעותי בזירה העולמית. מדובר בשטר מזויף של 10 פאונד, מהסדרה Di-faced Tenner שהאמן הפיק וחילק ב- 2004. בשטר מוחלפת דמותה של המלכה עם דמות הנסיכה דיאנה. המוזיאון רכש את העבודה למחלקת השטרות והמטבעות שלו כחלק מאוסף הפארודיות והשטרות המזויפים של המוזיאון (כן, מסתבר שיש כזה אוסף…).
מתיחת בנקסי האחרונה
נראה לי שקשה היה שלא לשמוע על המתיחה האחרונה של האמן באוקטובר דאשתקד, בה ציור מקורי שלו נמכר במכירה פומבית בעבור סכום נאה של 1.4 מיליון דולר, ושניה אחרי שהפטיש ירד והמכירה הושלמה, היצירה נגרסה בפומבי על ידי מנגנון סודי (כביכול). למרות ההכחשות הגורפות של בית המכירות סות׳ביס (Sotheby's) בדבר שותפות למתיחה, קשה מאוד להאמין שבית המכירות לא היה חלק בסיפור. כמי שעבדה בבית מכירות פומביות במשך שבע שנים, כל החשדות נגד סות׳ביס בהחלט נשמעים נכונים. על פניו, הצהיר בנקסי שהעבודה הגרוסה היא ביקורת על שוק האמנות. אולם השיתוף של בית המכירות במתיחה, והעובדה שהגריסה הופסקה באמצע והשאירה למעשה אובייקט אמנותי שערכו אף עלה (לדברי האמן – תקלה), מעלה חשד שכל הסיפור הוא יותר תרגיל יח״צני מאשר ביקורת אמיתית.
ערך שוק
כאשר בנקסי באמת רוצה, הוא בהחלט יכול ליצור ביקורת אמיתית על עולם האמנות ועלינו כבני ובנות אדם וכצרכני אמנות. ב- 2013 הציב בנקסי דוכן בסנטרל פארק בניו-יורק ומכר הדפסים מקוריים חתומים ב-60$. כל מי שמכיר־ה את הדוכנים הניו יורקים יודע־ת שמדובר לרוב בדוכנים שפונים לקהל התיירותי, שעל פניו מוכרים מוצרים ללא ערך אמנותי או שווי כספי רב. אמנם היה מדובר בהדפסים מקוריים, אך העוברים והשבים לא ידעו זאת והניחו שמדובר בזיוף. זאת ועוד, מאחר ומחיר העבודות היה גבוה יחסית לשאר הדוכנים שהיו בסביבה, במשך כל היום בו הוצעו העבודות למכירה, היו לקוחות ספורים – שמאוחר יותר התבררו כברי וברות מזל, שקנו יצירה מהמוכר המנומנם. יום למחרת חשף בנקסי את הפעולה, כהרגלו באופן ויראלי, והקונים יכלו להיות באמת מאושרים, כי ערכן של היצירות זינק בעשרות אחוזים והן נמכרו מאוחר יותר בסכום של כ- 50,000-70,000 פאונד כ"א (נכון ל-2014 כאשר עלו למכירה בבית מכירות לונדוני).
הזווית הישראלית
נסיים, איך לא, בזווית הישראלית, או יותר נכון הישראלית-פלסטינית. ב-2017 פתח בנקסי את המלון, שלדבריו הוא בעל "הנוף הגרוע ביותר בעולם" – הלא הוא The Walled Off Hotel שנמצא בסמוך לחומת ההפרדה בבית לחם. המלון יפהפה מבפנים, עטור יצירות אמנות של בנקסי (שצייר גם על החומה עצמה, ומעלה את השאלה איך חיילים לא גילו את זהותו?), וכולל שלל תכסיסים שאמורים להעניק חוויה, שתהיה על סף האבסורד, למבקר במקום. כך למשל יש במלון פסנתר שלא מפסיק לנגן, או גם אזעקות שווא חוזרות ונשנות. וכל הפאר הזה במקום שנראה עלוב ביותר מבחוץ. האמירה הפוליטית של בנקסי מהולה גם בביקורת על הצביעות העולמית שצופה בסכסוך מהצד, ובמובנים מסוימים אף הופכת אותו לאטרקציה תיירותית. רק חבל שישראלים לא יכולים לבקר במקום (המלון נמצא בשטחי A האסורים לכניסת ישראלים). מה גם, שאני די בטוחה שהסכסוך כאטרקציה זו עמדה עדיפה מהתעלמות גמורה מקיומו… אז אם לא נוכל לבקר במלון, קריאה של עמוד השאלות באתר האינטרנט של המקום וגם הכתבה הזו בטיים אאוט היא חובה, וענתה על שאלות רבות שעלו לי בראש תוך כדי מחקר על המקום…
כמו שהתחלתי ואמרתי, אם נרצה לספר את כל הסיפורים שיש על בנקסי, נצטרך סיור של יום שלם לפחות… אז גם כאן קצרה היריעה מלהכיל את כל מה שיש להגיד. ממליצה לכם־ן לקרוא גם על פארק השעשועים שהקים ב-2015 – Dismaland, או לראות את הסרטון שיצר על עזה – Banksy in Gaza. שווה גם לראות את הסרט Exit Through the Gift Shop. והכי חשוב, לדעת שרוב התערוכות שמציגות בעולם יצירות של בנקסי, הן תערוכות שהאמן לא לוקח בהן חלק, ואף קורא להן ״מזויפות״, כי אין תערוכה טובה יותר מזו שברחוב.
ואם כל זה לא הספיק לכם־ן ותרצו לשמוע ולראות עוד קצת בנקסי – סיור אמנות הרחוב שלנו בשורדיץ׳ יוצא כמעט כל יום והחל ממאי צפוי לצאת כל יום, כמה פעמים ביום. כל שנשאר לעשות זה להירשם באתר ולהנות!
