בעשור האחרון ברלין הפכה ליעד מאוד מבוקש לתייר הישראלי – בין אם לחופשה זוגית בסופ"ש, לעצירת ביניים בטיול משפחתי עם ילדים בגרמניה, או לביקור קצר אצל האח שגר בעיר – תמיד כיף להגיע לעיר הזו בין אם ליומיים או לשבועיים! לצד האתרים ההיסטוריים הידועים כגון שער ברדנבורג (Brandenburg Gate), אנדרטת השואה, הרייכסטאג (Reichstag), והאזורים המרכזיים כמו אלכסנדרפלאץ (Alexanderplatz) או קודאם (Ku'damm), ברלין מציעה סצנה אלטרנטיבית מרתקת, שכבר מזמן הפכה לאטרקציה חובה, ומתאימה לכולם־ן (זוגות, משפחות וילדים), ולכל משך של ביקור בעיר. אני כמובן מתכוונת לסצנת אמנות הרחוב והגרפיטי התוססת של ברלין.
אמנם אין מדובר בתופעה ייחודית לברלין אך העיר הפכה ל״מכה של אמני הרחוב״, והרבה בזכות סיפורה ההיסטורי הספציפי של העיר וחומת ברלין המפורסמת שכוסתה בגרפיטי ומהווה היום סוג של גלריה לאמנות – איסט סייד גלרי (East Side Gallery) בשמה הרשמי. אכן, סיור בעקבות הגרפיטי ואמנות הרחוב של ברלין זו פעילות שאסור לפספס, וזה לא בכדי שהמוזיאון לאמנות רחוב הראשון בעולם – אורבן ניישן (Urban Nation Berlin), נפתח בספטמבר 2017 דווקא בעיר זו. כיום ניתן לבקר במוזיאון ומשם להמשיך לסייר באזור ולראות אמנות רחוב מעולה בפנים ובחוץ.
אז אם אתם־ן מחפשים ומחפשות אטרקציה שתהיה שונה מהרגיל מצד אחד אבל מצד שני ממש חובה לכל ביקור בעיר (כאמור גם לביקור ראשון!!), או אתם תרצו לבקר במוזיאון ייחודי בברלין שיעניין גם את המבוגרים וגם את הילדים, מוזיאון לכל המשפחה בברלין, אנחנו ממליצות בחום על ה-Urban Nation, המוזיאון שמציג את האמנות הכי צבעונית ונגישה, וכזה שמציע חוויה כיפית במיוחד! לצד זאת, ה-Urban Nation הוא גם מוזיאון שכל שוחר ושוחרת אמנות מודרנית ועכשווית חייב־ת לבקר בו, שכן מדובר בפרקטיקה אמנותית חשובה ומרתקת מאין כמותה, ויש אף שיגידו שמדובר בתנועה האמנותית הגדולה ביותר אי פעם. ואני אסביר למה, כי בשביל זה אני כאן!
רק שניה לפני – ממש בגלל כל האמור לעיל, אני רוצה לספר גם שהשקנו סיור במוזיאון האורבן ניישן ובשכונה הסובבת אותו, וצפוייה לכם־ן חוויה אמנותית מסוג חדש לגמרי! שילוב של חוץ ופנים, מוזיאון ורחוב, ממוסד ואלטרנטיבי, חוויה שלא כדאי לפספס…
מה זה בכלל תנועה אמנותית ולמה אמנות הרחוב כה חשובה כיום?
"אמנות הרחוב היא התנועה האמנותית הגדולה ביותר שקיימת כיום בעולם" מציין רון אנגליש (Ron English), אמן ותיק בסצנת אמנות הרחוב, בסרטון על הפתיחה החגיגית של המוזיאון ב-2017. כדי להבין למה הוא צודק צריך קודם כל להבחין בין המונח מודרניות ובין המונח מודרניזם, ואז להבין מה זה בכלל ״תנועה אמנותית מודרנית״. אנסה לפשט… המודרניות הוא מונח שמתאר את החברה שלנו פחות או יותר מהתקופה של המהפכה התעשייתית (שלהי המאה ה-18). הוא טומן בחובו אמונה בקידמה, בטכנולוגיה ובתעשייה, מעבר מחברה דתית לחברה חילונית, מחברה חקלאית לחברה עירונית ועוד ועוד. אחת מהתוצאות של החוויה המודרנית היא האמנות המודרנית – המודרניזם, שתחילתה מתוארך באופן גס מאמצע המאה ה-19. בתקופה זו, כל התהליכים הללו החלו לקבל ביטוי באמנות. מדובר באמנות שיצאה מגבולות הדת בכל הקשור לעולמות התוכן מהם ינקה את נושאיה, אמנות שהושפעה מאמצעים טכנולוגיים חדשים (המצלמה כדוגמה אחת), אמנות שהאמינה שהעולם מתקדם כל הזמן לעבר הטוב ולשינוי חברתי חיובי, ושהקידמה הטכנולוגית והאמנות יחד יביאו את המין האנושי לאוטופיה.
חשוב לציין שלמרות שנהוג לייחס לאמנות המודרנית רצון להיפרד מהמציאות, ברוב רובה זו אמנות שהייתה דווקא מאוד מחוברת לחברה בה היא התפתחה, ואף הייתה אמנות פיגורטיבית ברובה, זאת אומרת שניתן בנקל לזהות דמויות ועצמים מ"המציאות" היום-יומית. גם אותם "קישקושים" – כלומר האמנות המופשטת יותר, היא אמנות מודרנית, אך מדובר בתנועה/זרם/סגנון מאוד ספציפי בתוך עולם ה"אמנות המודרנית". החל משנות ה-60 המאוחרות ועד שנות ה-90 ישנו מעבר לתקופה שנקראת לרוב ״אמנות פוסט-מודרנית״, וכיום אוהבים להשתמש במונח ״אמנות גלובלית״ או גם כמובן ״אמנות עכשווית״ (ועל ההבדל בין אמנות עכשווית לאמנות מודרנית בפוסט הזה). שורה תחתונה, האמנות המודרנית והתנועות השונות שפעלו תחתיה – אימפרסיוניזם, קוביזם, סוריאליזם, מופשט אקספרסיבי וכן הלאה, הן מזמן כבר נחלת העבר!
איך הגענו מאמנות הרחוב כתנועה למודרניזם, בתקופה שכבר לא עושים בה עוד "אמנות מודרנית" ולא מדברים במונחים של תנועות? קודם כל, כי אמנות הרחוב משיבה למרכז הבמה היבטים רבים שבאו לביטוי באמנות המודרנית והלכו לאיבוד באמנות הפוסט-מודרנית. אך הייחוד שלה הוא שהיא מביאה את אותם היבטים עם טוויסט של המאה ה-21, ועם המטען הכבד של תולדות האמנות, שיש לציין שתחתיו היא דווקא לא קורסת.
ראשית, נראה שאמנות הרחוב הצליחה להחזיר לעולם האמנות את המשיכה של הקהל הרחב – לאחר שנים רבות שהאמנות הייתה די מנותקת מהציבור, ומובנת רק למעטים ולמביני עניין, לאמנות הרחוב יש קהל חוצה דורות וגיאוגרפיות. בנוסף, אמנות הרחוב הצליחה לייצר תנועה אמנותית שהיא אוניברסלית במלוא מובן המילה שניתן לראותה בכל מקום בעולם והיא נגישה לכול מבלי לוותר על תחכום ורפרנסים אמנותיים, זוהי אמנות שהיא גם זמנית אבל גם יכולה להיות קבועה, והיא לא מסחרית (ואולי אפילו אנטי-מסחרית) אבל גם יכולה להיסחר (ראו את הפוסט שלי על בנקסי כדי להיזכר במה מדובר).
מעבר לכל אלו, אמנות הרחוב שואפת לשינוי חברתי, ולעיתים אף עושה זאת הלכה למעשה, ללא מהפכות אלימות. לראייה, רבים מאמני הרחוב מגיעים משכונות קשות יום, ובזכות האמנות יוצאים ממעגל העוני ומשפיעים חזרה על הקהילה ממנה יצאו. לדעתי, כל מי שחושבת שאמנות הרחוב אינה תנועה מעניינת (ואלו לרוב אוצרים־ות והיסטוריונים־ות מדופלמים של אמנויות העבר), לא מבינה שמדובר בתופעה אמנותית ותרבותית מרתקת. תופעה שיכולה ללמד אותנו המון על אמנות העבר וההווה, והקשר היום-יומי שלה לחברה בה אנו חיים. אז למרות שיש עוד הרבה מה לדון ולחקור בנושא, אחסוך מזמנכם־ן היקר, כי אתם־ן כלל מתכננות ומתכננים את הטיול שלכם־ן ואני קצת נסחפתי 🙂
בחזרה למוזיאון – פרטים חשובים על ה-Urban Nation
אחרי ששכנעתי אתכם־ן למה אמנות רחוב וגרפיטי היא חלק בלתי נפרד מהביקור בברלין, ולמה זוהי תופעה מעניינת מבחינה אמנותית, אני רוצה לספר מעט על המוזיאון, מה כה ייחודי בו, וגם כמה מילים על הפרויקטים המעניינים שהמקום מפעיל. אולי זה גם הזמן לציין שעצם המעבר של אמנות הרחוב לחלל המוזיאולי הוא מפתיע, שכן אחד מהיסודות של תנועה אמנותית זו הוא הנגישות לקהל ברחוב, ולא חניטה, כביכול, של אמנות לתוך כותלי המוזיאון כמו שנעשה במאה האחרונה. עם זאת, כמו שכבר אמרתי, יש כאן טוויסט של המאה ה-21! המוזיאון מבפנים מעוצב בצורה שונה מאוד מהמוזיאון הסטנדרטי כפי שאנו מכירים אותו היום עם חדרים ריבועיים לבנים ומראה ניטרלי יחסית. האורבן ניישן בנוי ממספר מפלסים וקומות שיוצרים תחושה של עומק, והאדריכלות האורבנית נכנסת פנימה למוזיאון.
התערוכה הנוכחית במוזיאון בכלל יצאה מגדרה כדי לתת תחושה עירונית למבקר, והסיפור שהאוצרת מציגה קשור להשפעה החברתית העולמית של אמנות הרחוב, כפי ששם התערוכה מסביר זאת – Un-derstand the power of art as a social architect.
בנוסף, בעקבות אותו הפרדוקס הטמון בהכנסת אמנות הרחוב למוזיאון, הגו במוסד את פרויקט M – סדרת תערוכות שמוצגת דרך חלונות הראווה שעל הקירות החיצוניים של המוזיאון . כל כמה חודשים מזמינה האוצרת 10 אמניות ואמנים מכל העולם ליצור יצירות אמנות רחוב. האמנים עובדים יחד – כמו שהם רגילים לעשות גם ברחוב, מציירים בזמן אמת בעוד שהעוברים והשבים יכולים לראות אותם בפעולה.. סדרת תערוכות אלו, כולם תחת השם M1,2,3,…13 החלה עוד כשהמוזיאון היה רק בהליכי הגייה, והיצירות הוצגו בחזית המבנה במשך שנים ותוך כדי הכשרתו למוזיאון. המסורת הזו ממשיכה גם כיום כאשר המוזיאון פעיל ופתוח לקהל. ברמה הרעיונית מדובר בתהליך כפול, ובניסיון לפתוח בחזרה את המוזיאון לחלל הציבורי שברחוב, וליצור מין מוזיאון ללא קירות, פתרון אלגנטי לבעייה של "הכנסת אמנות הרחוב לתוך המוזיאון".
אסיים עם שני פרויקטים נוספים שהמוזיאון מריץ, שבאמצעותם ברצונו להתחבר לקהילה ולהישאר נאמן לרעיונות של אמנות הרחוב, גם כאשר זו נכנסת למוזיאון. מדובר בפרויקטים One wall ו-Community Wall בהם המוזיאון מזמין אמן רחוב (או צמד או קבוצה של אמנים) ליצור עבודה מונומנטלית על קיר שלם של אחד מהבניינים הגדולים ברחבי העיר, או גם עבודה בסדר גודל קטן יותר על קיר שכונתי. מדובר ביצירות מרהיבות ונגישות לכולם־ן שמקשטות את העיר לאורכה ולרוחבה. כיום יש כ-20 יצירות בגדלים שונים שפרוסות ברחבי העיר, ואין כמו לעשות סיור עצמאי בברלין בכדי לראות כל אחת ואחת מהן ולהכיר דרך אמנות הרחוב את העיר ☺ מלבד סיור עצמאי, בסיור המודרך שלנו בשכונת שונברג במהלכו נבקר במוזיאון, תזכו לא רק לראות את העבודות המרהיבות שנמצאות בקרבת המוזיאון, אלא גם לשמוע את הסיפורים שעומדים מאחוריהן ואת הקשר שלהן לשכונה ולהיסטוריה של עולם אמנות הרחוב.
אז למה אתם־ן מחכים־ות, הצטרפו אלינו לסיור באורבן ניישן, וגלו יחד איתנו את הנפלאות של אמנות הרחוב, כי כמו סצנת אמנות הרחוב בכלל, גם הסיור שלנו מתאים לכולם־ן (זוגות, משפחות וילדים), ולכל משך של ביקור בעיר!
