אני מקיפה את הבניין כבר שלוש פעמים, עולה יורדת, מתנשפת לא מוצאת. אני נמצאת בשטוקהולם ברובע סודרלאם הבוהמי, במסע חיפוש אחר ציור קיר שראיתי באינסטגרם. בסוף, רגע לפני שהתייאשתי, מצאתי אותו וצילמתי בהתלהבות מכל הכיוונים.
קוראים לי מיכל מנור, אני רואה עולם, עיתונאית לשעבר, בלוגרית טיולים בהווה וחובבת ערים בכלל ואמנות רחוב עירונית בפרט. אולם עד לפני שנתיים בכלל לא אהבתי אמנות רחוב. למה? בעיקר כי לא אהבתי את השכונות האלטרנטיביות שבהן פורחת סצינה זו. וגם כי באותן שנים לא טיילתי ביעדים שבהם אמנות הרחוב חיה ובועטת ואולי משום שלא הכרתי את העולם הזה ושלל משמעויותיו.
מסע החיפושים בשטוקהולם השתלם
מתי הכל השתנה?
בנסיעה לחופשה בברלין התחלתי לגלות את אמנות הרחוב הססגונית של העיר. זמן קצר לאחריה נסעתי לסוף שבוע בבודפשט, שם נחשפתי, בקטנה לכמה ציורי קיר (מוראלים) מרהיבים ברובע היהודי.
(גם אתם מוזמנים לגלות איתנו את אמנות הרחוב המרתקת של ברלין).
אמנות רחוב בברלין, מתוך סיור של ארטרנטיב
עיריית בודפשט מעודדת אמנים ומאשרת להם לצייר על הקירות. כך שהרבה מן הציורים הם ברמה של יצירות אמנות (יש אפילו פסטיבל שנתי לציורי רחוב שנערך בעיר). רובם המכריע של הציורים נמצא ברובע 7, חלקם על בתים נטושים ומתחמים שהפכו לחניונים. חלק מהציורים הם קבועים וחלק משתנים. כך שבכל ביקור בעיר גיליתי וצילמתי הפתעות חדשות.
הסקרנות שלי התחילה להתעורר, תמיד התייחסתי לגרפיטי כאל כתובות ושירבוטים שמכערים את מבני הערים והנה גיליתי שציורי הקיר, לא רק שהם מוציאים את האמנות מהמוזיאון ומנגישים אותה לצועדים ברחוב, אלא הם גם מתכתבים עם הבניינים, עם האדריכלות ועם הרחוב ומייצרים תרבות אורבנית חדשה.
בודפשט. הפתעות חדשות בכל ביקור
כחובבת ערים מושבעת (חיבה שהתחזקה עם המעבר שלי לכפר) אימצתי גם את אמנות הרחוב אל שלל הדברים ש"עושים לי את זה" במרחב העירוני.הפתיחות שלי לאמנות הרחוב חלה בד בבד עם הפיכתו של התחום לטרנד עולמי. אני מודה שאני קצת אמביוולנטית כלפי זה, מצד אחד הרבה יותר קל למצוא יצירות אמנות מדליקות במרכזי הערים, כבר לא צריך לנדוד עד לשכונות שכוחות אל ומוכות פשע, ומצד שני, התחום הפך לממסדי ויש אף אומרים מסחרי וזה לטעמי מוריד מהאותנטיות שלו.אולי משום כך יש לי חיבה לאמנות רחוב במזרח אירופה, גם אם היצירות מקבלות אישורים או אף מוזמנות על ידי הרשויות, עדיין מדובר במזרח אירופה… זו שעד לא מזמן (בעצם די מזמן, כמעט 30 שנה, אבל מי סופר) הייתה קומוניסטית. בשנתיים האחרונות צילמתי אמנות רחוב במבחר ערים אירופאיות, במזרח ובמערב כאחד, אך שתי ערים, קצת מחוץ לרדאר התיירותי, מצאו חן בעיני במיוחד בהיבט של אמנות הרחוב.
גדנסק, פולין
בסיור בגדנסק לקחה אותי המדריכה לסיור בשכונת זספה המרתקת.פולין, יש לדעת, ידועה במסורת עיצוב גרפי ארוכת שנים שהחלה עוד לפני תקופת המשטר הקומוניסטי. מאז נפילת הקומוניזם, חלה התעוררות גדולה באמנות רחוב במדינה. יש בה סצינה רצינית של אמנות רחוב, הרשויות רואות בגרפיטי משאב של תיירות יצירתית, נערכים בה פסטיבלים בינלאומיים של אמנות רחוב ואמנים מכל העולם מגיעים אליה כדי לצייר על קירות.
זספה. משיכונים קומוניסטיים לפסטיבל אמנות רחוב בינלאומי
שכונת Zaspa נבנתה בשנות ה-60 במודל השיכוני הקומוניסיטי הידוע. מקבץ של מבנים זהים זה לזה, בלי ייחוד או זהות, למעט פרט אחד קטן. הוחלט שבכל מבנה יהיה גם סטודיו אחד של אמן, מה שהפך את השכונה לזירה תוססת של רעיונות אמנותיים.בשלב מסוים החליטו אמני השכונה לצייר ציורי קיר ענקיים על קירות מבני השכונה. זה התחיל בכמה ציורי קיר עם מסרים חברתיים והתרחב לכדי למעלה מ-60 ציורי קיר ענקיים, 19 ציורים בפורמט קטן יותר בכניסות לבתים, בית ספר לאמנות ציורי רחוב ופסטיבל ציורי רחוב בינלאומי.
איך מגיעים: חשמלית ממרכז גדנסק מגיעה עד לתחנת Gdańsk Zaspa שנמצאת בפתח השכונה. בתי השכונה נמצאים משני צדיה של שדרת aleja Jana Pawła II.
קובנה, ליטא
בקובנה מתייחסים בכבוד לאמנות רחוב ולישכת התיירות אף הוציאה מפה מאוירת של כל ציורי הקיר ואמנות הרחוב שבעיר. בזכות המפות של קובנה הגעתי לסיור בלוגריות בעיר.
גלרית החצר. בעבר חיו כאן משפחות יהודיות
אחד המקומות המרגשים אליו הגענו בסיור היה גלריית החצר (Kiemo Galerija). הגלרייה נמצאת בחצר פנימית של מספר בניינים, שבעבר חיו בהם משפחות יהודיות. ויטליס יאקס (Vytenis Jakas), אמן שמתגורר כיום באחת הדירות, מצא לפני מספר שנים תמונות של הדיירים היהודים שגרו במקום לפני המלחמה. הוא העתיק את התמונות על קירות החצר ולאחר התגובות החיוביות שקיבל הוסיף גם ציורים בהשראת דיירי המתחם והפך את החצר הפנימית לגלריית רחוב מיוחדת במינה, אשר מנציחה בצורה יצירתית את הקהילה היהודית של קובנה ואת התהליכים שעוברים על קובנה בהווה.
כתובת: E. Ožeškienės street 21
ומה עם מערב אירופה?
ממש לאחרונה מצאתי אמנות רחוב שדיברה אלי גם בהולנד. ביליתי סוף שבוע באיינדהובן המרתקת. איינדהובן היא דוגמא ומופת לעיר שנושמת תרבות אורבנית וככזו גם לתחום של אמנות הרחוב יש מקום בולט. בעזרת המדריכה שלנו, קלאודיה, בלוגרית מקומית ומדריכת סיורי חינם בעיר, הגענו לכמה מיזמי אמנות רחוב מעניינים בעיר. אחד המקומות הוא step in the arena מתחם עצום בגודלו הממש למעשה מעבר תת קרקעי לאופניים, שקירותיו הוסבו לאמנות הגרפיטי.
איינדהובן. שיתוף פעולה בין גמד למנורה
אמני רחוב הולנדים לצד ילדים ונוער ותיירים מכל העולם מגיעים למתחם ומשאירים בו חותם. אחת לשנה, במהלך פסטיבל לתרבות אורבנית בעיר, כל הקירות נצבעים בשחור ואמנים מכל העולם מגיעים לצייר עליהם מחדש.
בסיור במקום ראינו עבודות של שני אמני רחוב הולנדים מפורסמים. האחד מכונה kabouter שפירושו בהולנדית גמד, הוא גם מכונה בנקסי ההולנדי, כי איש לא יודע מי הוא וכך הוא מרשה לעצמו לרסס אמירות פוליטיות על הקירות. האמן השני, שמו lempke שזה "נורה" בדיאלקט הולנדי. הוא אמן מאיינדהובן, מולדת הנורות החשמליות והוא מתמחה בציורי קיר ומדבקות של נורות חשמליות מתוך מטרה לקדם את העיר.
כתובת: מעגל תנועה Berenkuil (ומי שממשיך לאמסטרדם יכול ליהנות מסיורי אמנות הרחוב שלנו ומסיורים נוספים)
מה הלאה?
אמנם אני לא בוחרת יעדים על פי מדד אמנות הרחוב שלהם, אולם אני בהחלט תרה אחרי אמנות רחוב כאשר אני מגיעה ליעד מסויים ואני מעריכה שמגמה זו תוסיף להתקיים גם בטיולים הבאים שלי. כרגע הערים הבאות ששמתי על המפה הן וילנה (בקרוב) וליסבון (פנטזיה שאני מקווה שתתגשם בחורף הבא).
