סיורי אמנות בלונדון

סיפור האהבה שלי עם לונדון

כשהגעתי לראשונה ללונדון, למדתי מהר שמזג האוויר הוא נושא השיחה האהוב. האביב רק התחיל, ובאופן נדיר יצאה השמש. לתדהמתי, כולם עזבו את מה שהם עושים (גם את העבודה!) כדי למהר לפארק הקרוב. המראה של אנשים משתזפים בבגדי ים ממש באמצע העיר, היה לי מוזר ביותר, אך אחרי שישה חודשים,מצאתי את עצמי אחת מאותם שוחרי שמש, שתבעו מקומם בפרימרוז היל. כן,אפילו בבגד ים.יום שמשי בלונדון הוא חגיגה -בסופרמרקטים נגמרים המשקאות הקרים והחטיפים, המאווררים הופכים למצרכים נדירים ומיזוג אוויר הוא מותרות.

אוצרות התרבות של לונדון חשובים לא פחות מאור השמש. וינסטון צ'רצ'יל, כשהתבקש במלחמת העולם השנייה לקצץ בתקציב התרבות: "אז בשביל מה אנחנו נלחמים בכלל?". המוזיאונים של לונדון מציעים (כמעט כולם) כניסה חופשית, מה שהופך את התרבות לנגישה לכל. המוזיאון הבריטי, עם האוסף העצום שלו מימי האימפריה, והטייט מודרן, המועדף עליי באופן אישי, הם רגעי השיא. 

ככל שהשנה מתקדמת, הלהט של לונדון עובר לחג המולד. החל מספטמבר(!),העיר מסנוורת משירי חג, חלונות ראווה מעוצבים וקיטש חגיגי. חגיגות המשרד כוללות עוגיות הודו וג'ינג'ר צלויות, ומעוררות דיונים אינסופיים על תוכניות החג. לאכזבתי, גיליתי עד מהרה, שחג המולד הוא עניין של יום אחד, בדומה לליל הסדר או לראש השנה. הרחובות שוממים, התחבורה הציבורית נעצרת, ומשפחות מתאספות סביב עצי חג המולד שלהם סוודרים נעימים, פותחות מתנות.

טליה לדרמן, ארטרנטיב